יום הולדת למנדלסון | 22.2.24 | יום חמישי | 20:00 | מוזיאון תל אביב
מנצח: רוברטו פורֶס וֶסֶס (ספרד-צרפת)
פסנתרים: סיון סילבר וגיל גרבורג (ישראל-גרמניה(
הפתיחה ל"השיבה מן הנכר למולדת", אופ' 89
אינטרמצו ונוטורנו מתוך "חלום ליל קיץ", אופ' 61
קונצ'רטו לשני פסנתרים ולתזמורת במי מז'ור
סימפוניה מס' 4 בלה מז'ור, אופ' 90, "האיטלקית"
המנצח רוברטו פורֶס וֶסֶס (Forés Veses), יליד ולנסיה בספרד, זכה בתחרות הניצוח ע"ש יבגני סבֶטלנוב ובתחרות הבינלאומית למנצחי אופרה ע"ש לואיג'י מַנצ'ינֶלי. ניצח על תזמורות חשובות ביפן, ברוסיה, בהונג קונג, באנגליה, בצרפת, בלוקסמבורג, בצ'כיה, באיטליה ובספרד, ובארץ – על הקאמרטה הישראלית ירושלים. כיהן כמנצח ראשי וכמנהל אמנותי של התזמורת הלאומית של חבל אובֶרן בצרפת (2021-2011), עימה הקליט ואף השיק חברת הקלטות של התזמורת. כן סייר עם תזמורת זו ביפן ובדרום אמריקה. ניצח בבתי אופרה חשובים, בהם הבולשוי, תיאטרו רג'יו די טורינו, וכן במונפלייה, בהלסינקי, בליון, ברואן, בסנט אטיין, ובהמשך העונה – בציריך ובלוזאן. הופיע בפסטיבלים רבים ברחבי צרפת ובפסטיבל מיוחד בקונסרבטוריון צ'ייקובסקי במוסקבה לציון 90 שנה להולדתו של סבטלנוב (2018). www.robertofores.com
בני הזוג הפסנתרנים סיון סילבר וגיל גרבורג זוכים לתשואות הקהל ולשבחי הביקורת ומוזמנים להופיע עם תזמורות חשובות, בהן הפילהרמונית הישראלית, הפילהרמונית של סנט פטרבורג, הסימפונית של מלבורן והקאמרפילהרמוני הגרמנית, בפסטיבלים מובילים וברסיטלים באולמות יוקרתיים, בהם קרנגי ומרכז לינקולן בניו יורק, המויזקפריין בווינה, האולם של פסטיבל זלצבורג, בית האופרה של סידני, הפילהרמוני בברלין, הרודולפינום בפראג והמוזיקחבאו באמסטרדם, ובכ-70 מדינות בחמש היבשות. הקלטותיהם ב-4 ידיים ובשני פסנתרים זוכות לשבחים. הקלטת הקונצ'רטי לשני פסנתרים של מנדלסון עם הקאמרפילהרמוני הבווארית בניצוחו של כריסטופר הוגווּד תוארה כ"מרגשת באופן יוצא דופן" ו"מבריקה". לדברי סיון סילבר, "כזוג אנו מבטאים את הרגשות שלנו ובאותה עת גם רגישות משותפת. אנחנו ישות אחת, ועם זאת אנחנו בדיאלוג זה עם זה – מכאן הקסם". ומוסיף גיל גרבורג: "ככל שאנו עובדים יותר ביחד, כך אנו צומחים יחד ונעשים חופשיים יותר. אנחנו מממשים בארבע ידיים את כל מה שאנו מדמים בעיני רוחנו". ב-2014 התמנה הצמד להורות דואו פסנתר באוניברסיטה לאמנויות של גראץ. שניהם למדו בבית הספר הגבוה למוזיקה בהנובר בהדרכת פרופ' אריה ורדי. silvergarburg.com
יום הולדתו של פליקס מנדלסון חל ב-3 בפברואר. לציון המועד אנו מקדישים את תכנית הקונצרט כולה ליצירותיו.
פליקס מנדלסון (1847-1809) הפתיחה ל"השיבה מן הנכר למולדת"
"Die Heimkehr aus der Fremde" אופ' 89 (כ-7 דקות)
"השיבה מן הנכר למולדת" הוא שמו של זינגשְפּיל (דרמה מוזיקלית גרמנית) קומי במערכה אחת. מנדלסון הלחין אותו למילותיו של ידידו קרל קלינגֶמן ב-1829, בעת שהותו בוויילס שבאנגליה במהלך ביקורו באיים הבריטיים, לכבוד חתונת הכסף הקרבה של הוריו. ואכן הוא בוצע בביתם בסוף דצמבר, כשבני הבית שרים את כל התפקידים. היצירה קיבלה מספר אופוס מאוחר מאחר שיצאה לאור רק לאחר מות המלחין, שהחשיבהּ כיצירה לשימוש ביתי בלבד. ביצועים פומביים ראשונים נעשו רק ב-1851. כיום היצירה בשלמותה כמעט שאינה מבוצעת.
"חלום ליל קיץ" אופ' 61 אינטרמצו נוטורנו (כ-10 דקות)
בתחילת המאה ה-19 תורגמו מחזותיו של שקספיר לגרמנית בידי המשוררים הגרמנים שלֶגֶל וטיק, מה שהפך אותם מיד לנכס תרבותי גרמני. קסמו להם האיכויות הדרמטיות הרומנטיות והעיסוק בעל-טבעי, בפנטסטי, במסתורי ובחלומות. מחזותיו של שקספיר היו מוכרים בבית מנדלסון עוד קודם לכן, מתרגומים שערך סבו, משה מנדלסון. המחזה "חלום ליל קיץ" היה אהוב עליהם במיוחד והם הציגוהו בביתם. כשהיה בן 17 הגיע לידי מנדלסון התרגום החדש, והוא העלה את רשמיו במוזיקה. הוא ביצע אותה בבית עם אחותו פאני בפסנתר ב-4 ידיים ובהמשך תזמר אותה. ב-1842 (16 שנה מאוחר יותר) התבקש על ידי מלך פרוסיה להלחין מוזיקה נלווית למחזה כולו, שיוצג במסגרת חגיגות יום הולדתו של המלך בארמונו החדש בפּוטסדם באוקטובר 1843. הפרק מימי נעוריו נקבע כפתיחה, ונוספו לו 14 קטעים שנוגנו בין התמונות השונות של המחזה. האינטרמצו (קטע ביניים) מופיע בין המערכה השנייה לשלישית, והנוטורנו (נוקטורן, מוזיקה לֵילית) – לפני מארש החתונה.
קונצ'רטו לשני פסנתרים במי מז'ור
1. Allegro vivace (מהיר ומלא חיים) | 2. Adagio non troppo (איטי אך לא מדי) 3. Allegro (מהיר) (כ-29 דקות)
מנדלסון היה ילד פלא. אמרו עליו שגאוניותו עלתה על זו של מוצרט כשהיה בגילו. הקונצ'רטו לשני פסנתרים הולחן ב-1823, בהיותו בן 14 בלבד. ביצוע הבכורה נוגן בידי מנדלסון ואחותו פאני, שהייתה פסנתרנית מצויינת בזכות עצמה, בקונצרט ביתי שנערך ב-14 בנובמבר 1824 לכבוד יום הולדתה ה-19 של פאני. הקונצ'רטו נכתב על פי המודל של הקונצ'רטו לשני פסנתרים של מוצרט, שנכתב גם הוא למטרה ביתית בעבור מוצרט ואחותו. בביצוע הפומבי הראשון, שהתקיים בלונדון ביולי 1829, ניגן מנדלסון עם איגנץ מושֶלֶס, מגדולי הפסנתרנים בתקופה ומוזיקאי בעל שיעור קומה, שהיה מבוגר ממנדלסון ב-13 שנים ונתן לו כמה שיעורי פסנתר ב-1824. בעקבות זאת כתב עליו: "היום אחר הצהריים נתתי לפליקס מנדלסון את שיעור המוזיקה הראשון שלו. לרגע לא נעלמה ממני העובדה שישבתי לצידו של אמן דגול, לא תלמיד...". ועוד: "פליקס, נער בן 15, הוא תופעה. מה הם כל ילדי הפלא בהשוואה אליו? ילדים מוכשרים ותו לא. כבר עתה הוא אמן בשל, למרות שהוא רק בן 15! מיד התיישבנו שנינו ליד הפסנתר למשך כמה שעות, כי הייתי חייב לשמוע אותו מנגן ולראות את יצירותיו. כל היצירות כה שופעות גאונות, ובה בעת כה נכונות ומדויקות". מנדלסון לא כתב קדנצות לפרקי הקונצ'רטו. על פי בקשתו, בקונצרט בלונדון מושלס הוא שניגן קדנצה לקראת סוף הפרק הראשון. הקונצ'רטו לא יצא לאור בחייו. כתב היד נטמן בספריה העירונית בברלין בין כ-50 כרכים של יצירות נעורים של מנדלסון, עד שחולץ מעבר למסך הברזל רק בשנות החמישים של המאה ה-20, כ-130 שנים לאחר כתיבתו. היצירה מתאפיינת בשמחת חיים ובווירטואוזיות, וכן בחילופים תכופים בין מז'ור למינור. הכתיבה לשני פסנתרים מצליחה להיות שקופה: יש שכל פסנתר מנגן לבדו, או שמתקיימים דיאלוגים בין השניים, או שהמנגינה אצל האחד בעוד השני מלווה.
סימפוניה מס' 4 בלה מז'ור, אופ' 90, "האיטלקית"
1. Allegro vivace (מהיר ומלא חיים) | 2. Andante con moto (נינוח ועם תנועה) | 3. Con moto moderato (בתנועה מתונה) | 4. Saltarello: Presto (סַלטָרֶלו: נחפז) (כ-26 דקות)
באוקטובר 1830 יצא מנדלסון למסע ממושך באיטליה – האבן השואבת לכל האמנים בזמנו. בפברואר 1831 כתב לאחותו פאני: "התחלתי להלחין שוב במרץ מחודש, והסימפוניה האיטלקית מתקדמת במהירות; זו תהיה היצירה השמחה ביותר שכתבתי מעודי, בייחוד הפרק האחרון". הוא שאף להעלות בצלילים את רשמיו מן הנופים, מן האירועים ומן התושבים. באוקטובר 1831 שב למולדתו, אך הסימפוניה הושלמה רק בנובמבר 1832, וגם זאת רק בעקבות הזמנה ששכר מכובד בצדה מן האגודה הפילהרמונית בלונדון. על הצלחת הקונצרט, שהתקיים במאי 1833, כתב מושֶלס: "מנדלסון היה ההצלחה יוצאת הדופן של הקונצרט; הוא ניצח על הסימפוניה בלה מז'ור המפוארת שלו וקיבל מחיאות כפיים נלהבות". למרות זאת המשיך מנדלסון לערוך שינויים בפרטיטורה ואסר לבצע את היצירה בגרמניה בחייו. כיום הסימפוניה היא מיצירותיו הפופולריות ביותר.
הפרק הראשון ממחיש את הדברים שכתב לאחותו עם הגעתו: "איטליה לבסוף! וכל מה שחשבתי לאושר העילאי הרי הוא כאן, ואני טובל בו". מקצב המילה "איטליה" שולט בנושא. הפרק השני מתאר תהלוכה של עולי רגל שראה מנדלסון בעת ביקורו בנפולי. על רקע צעדים כבדים נשמעת מלודיה איטלקית מקוננת, הנקטעת על ידי חטיבות של רשמי התפעלותו בסגנון מוזיקלי גרמני. הפרק השלישי הוא מנואט מסורתי, עם "טריו" (בית אמצעי) הנשלט על ידי תרועת הקרנות. הפרק הרביעי מתאר קרנבל רומאי, שמנדלסון צפה בו מחלון חדר המלון שלו. חבורות של רוקדים חולפות על פניו במחולות קצביים סוחפים: הסַלטָרֶלו עם מקצב הדילוגים האופייני והטרנטֶלה המסתחררת.
כתבה: ענת שרון
יום הולדתו של פליקס מנדלסון חל ב-3 בפברואר. לציון המועד אנו מקדישים את תכנית הקונצרט כולה ליצירותיו. מנדלסון היה ילד פלא. אמרו עליו שגאוניותו עלתה על זו של מוצרט כשהיה בגילו. עד גיל 17 כבר הלחין כ-10 סימפוניות וכמה יצירות מופת. כל יצירותיו נותרו אהובות ופופולריות, והן מנוגנות תכופות על בימות הקונצרטים. בקונצרט ינוגן הקונצ'רטו לשני פסנתרים, יצירת נעורים מגיל 15, בביצוע הצמד המצוין סיון סילבר וגיל גרבורג, לצד הסימפוניה הרביעית, "האיטלקית", מגיל 23 ושני קטעים מתוך המוזיקה למחזה "חלום ליל קיץ", שהולחנו כשהיה כבר מלחין בשל בן 33.
_________________________
אהבה וסערה | יום שלישי | 5 במרס 2024 | 20:00 | מוזיאון תל-אביב, אולם רקנאטי
מנצח: איליה רם | סופרן: מעין גולדנפלד
בתיה פרֶנקלָך: תרועת אינדי (2024/2016)
ז'אן סיבליוס: הסוויטה "Rakastava" ("האוהבים", 1912)
מריאנה מרטינֶז: הקנטטה "La tempesta" ("הסערה", 1778)
לואיז פָרָנק: סימפוניה מס 2 ברה מז'ור, אופ' 35 (1845)
המנצח הישראלי-אמריקני הצעיר איליה רם, המתגורר בגרמניה, שב לעירו תל-אביב להופעת בכורה עם התזמורת הקאמרית הישראלית. הוא זכה לשבחים על הכריזמטיות, האנרגטיות והספונטיות רבת-ההבעה שלו ועל היותו קשוב לפרטים, ונודע בשל פריצת הגבולות הפורמליים על הפודיום. מכהן כמנהל המוזיקלי של תזמורת אוניברסיטת לייפציג ושל הפילהרמונית האקדמית של היידלברג. לאחרונה שימש כמנצח אורח בתיאטרון חֶמניץ, ניצח על בכורה של אופרה עכשווית ב"סֶמפֶּר-אופר" בדרזדן והופיע בפסטיבל "אימפולס" למוזיקה עכשווית עם הפילהרמונית של מגדבורג ועם אנסמבל "טֶמפּוּס קונֶקס". בעונה זו ינצח לראשונה בארצות הברית, בפולין ובפורטוגל, וישוב אל הגוונדהאוס של לייפציג. הגיע לשלב הגמר בתחרות לתפקיד המנהל המוזיקלי של הסימפונית והאופרה של צ'טנוגה, ארצות הברית. היה אחד המועמדים הבודדים שסיימו בהצלחה את פרויקט ניהול מולטי-מדיה מוזיקליים של הפילהרמונית של שצ'צ'ין בשיתוף פסטיבל "פיורד קדנצה" ומרכז TRAFO לאמנות עכשווית בהנחיית המנהל האמנותי רוּנֶה ברגמן. נמנה עם ארבעת המנצחים הצעירים שנבחרו להשתתף בתחרות הראשונה של כיתות האמן באולם פסטיבל ביירוית. זכה בתחרות הניצוח החמישית ע"ש יבגני סבֶטלָנוב. זכה במלגה מן "האקדמיה של התיאטרון המוזיקלי היום" בתמיכת קרן הבנק הגרמני, במלגת "יוצרים" לאמנים עצמאים, במלגות קרן התרבות אמריקה-ישראל ובמלגת לימודים בגרמניה. בוגר בהצטיינות מבית הספר הגבוה למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל-אביב בניצוח תזמורת ובמוזיקולוגיה (2015), ותואר שני בניצוח תזמורת מבית הספר הגבוה למוזיקה ע"ש קרל מריה פון ובר בדרזדן בכיתתו של פרופ' אקהרד קלם. לאחרונה השלים תכנית הכשרה מקצועית למנצחים באוניברסיטה לאמנויות בברלין בהנחיית המנצחים סטיבן סלואן והארי קרטיס. כן למד בהדרכת כריסטיאן תילמן, יוּקה-פֶּקה זראסטֶה, זקארי אוֹרָמו, נֶמֶה יֶרווי, מארק ינובסקי, הרטמוט הֶנשֶן, רוברט טרֶווינו, מיגל הארט-בֶּדוֹיה, טים רֶדמונד, ניקולס פאסקֶה, יוהנס שלֶפלי ויורְמה פאנוּלה. www.ilyaram.com
זמרת הסופרן מעין גולדנפלד, המתגוררת בעשור האחרון בגרמניה ומופיעה ברחבי אירופה, שבה לעיר הולדתה להופעת בכורה עם התזמורת הקאמרית הישראלית. בעונה החולפת שרה בסטודיו של בית האופרה של בילפלד את התפקיד הראשי בבכורה העולמית של האופרה "At Your Doorstep" לצד תפקידים נוספים, ושיחקה בבכורה עטורת השבחים של המחזה "Herkunft". בעונה זו הצטרפה כסולנית לאנסמבל של בית האופרה של בילפלד והופיעה עם אנסמבל הבארוק עטור הפרסים I Gemelli באופרה "שובו של יוליסס" של מונטוורדי בבתי האופרה של בורדו, טוּר, נאנט וז'נבה. כן הופיעה כסולנית בגוונדהאוס של לייפציג בניצוח איליה רם. בעונות קודמות הופיעה בהפקות אופרה רבות, בין היתר בקונצרטחבאו באמסטרדם, בפסטיבל מאי בוויסבאדן ובפסטיבל שווצינגן, ושרה תחת שרביטם של ורנר ארהרט, אלקסי קוסנקו, מיכאל הופשטטר וזיגיסוולד קויקן. כן שרה כסולנית עם תזמורות ובקונצרטים לרדיו הגרמני. זכתה בפרס בֶּרנרייטר בתחרות הנדל בגטינגן (2022) ומשמשת כשגרירת היובל של הוצאת התווים ברנרייטר. השתלמה בכיתות אמן עם אנדריאס שוֹל, סופי דיינמן וגרהם ג'ונסון. בוגרת תואר ראשון מבית הספר הגבוה למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל-אביב בכיתתה של אפרת בן נון, תואר שני מהקונסרבטוריון למוזיקה של ברוקלין קולג' בכיתתה של טריש מקאפרי ודיפלומת לימודים מתקדמים במוזיקה עתיקה מבית הספר לאמנויות של ברלין בכיתתה של דורתה מריה סנדמן.
במוקד הקונצרט חגיגה של אהבה וזוגיות, בתכנית המתפרסת על ארבע מאות ועל תקופות שונות בהיסטוריה של המוזיקה: הקלאסית (המאה ה-18), הרומנטית (המאה ה-19), המודרנית (תחילת המאה ה-20) והעכשווית (המאה ה-21).
בתיה פרֶנקלך (נ' 1992)Batya Frenklakh | "תרועת אינדי" (כ- 3:30 דקות)
המלחינה הישראלית הצעירה בתיה פרנקלך זכתה בפרסים ובמלגות ויצירותיה בוצעו באנסמבלים ובתזמורות בארץ ובחו"ל. בוגרת תואר שני בקומפוזיציה מבית הספר הגבוה למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל-אביב בהדרכת דן יוהס וראובן סרוסי ותואר שני נוסף מהאוניברסיטה הפרטית למוזיקה ע"ש אנטון ברוקנר בלינץ, אוסטריה, בהדרכת פרופ' קרולה באוקהולט. לדברי המלחינה, יצירתה "תרועת אינדי" (2016) מושפעת ממאפייניהם הקצביים של הסגנונות האלטרנטיביים אינדי-פופ ואינדי-רוק. חלקים נרחבים ביצירה נשלטים על ידי תבנית ליווי קצרה המסתחררת וחוזרת ללא הרף (אוסטינטו) כרקע למלודיה בכלי הנשיפה. במרכז היצירה בולט סולו קרן המלוּוה בצליל ממושך בכלי הקשת (נקודת עוגב). לקראת סיום חוזרת תבנית האוסטינטו. המוזיקה נקטעת במפתיע ומותירה את המאזינים בציפייה להמשך. היצירה זכתה בפרס השלישי בתחרות תרועות של תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית, ובוצעה בבכורה על ידי התזמורת בניצוחו של כריסטיאן לינדברג. לקראת הקונצרט הנוכחי ערכה המלחינה כמה שינויים ביצירתה.
ז'אן סיבליוס (1957-1865) Jean Sibelius | "האוהבים" ("Rakastava") אופ' 14 (כ-15 דקות)
1. Rakastava ("האוהבים") – Andante con moto (נינוח עם תנועה)
2. Rakastetun tie ("דרכו של האוהב") – Allegretto (מהיר למדי)
3. Hyvää iltaa ... Jää hyvästi (ערב טוב, אהובתי... היי שלום) – Andantino (נינוח למדי)
הסוויטה התזמורתית "האוהבים" של המלחין הפיני ז'אן סיבליוס מבוססת על יצירה קודמת שלו – מחזור של ארבעה שירים למקהלת גברים ללא ליווי מ-1894, לפי טקסטים מקובץ השירה הפינית העממית "קַנטֶלֶטָר". סיבליוס יצר גרסאות שונות של תזמור לשירים אלו, בהן זו מ-1912 כסוויטה תזמורתית בת שלושה פרקים לתזמורת כלי קשת בתוספת טימפני ומשולש. קבוצות כלי הקשת מפוצלות ליצירת מרקם סמיך ועשיר. הפרק הראשון לירי ושופע אהבה ורוך, עם מלודיה כמו שיר עם. הפרק השני קליל, תוסס ושובב, עם אפקטים צלילים כמו טרֶמולו (הרעדת הקשת על המיתר) ופּיציקטו (פריטה). קולו של האוהב מיוצג בצ'לו סולו. הפרק השלישי שוב לירי, בתנועת ערסול, ושיחת האוהבים נשמעת בצ'לו ובכינור סולניים. לאזכור הקלילות מן פרק הקודם מתלווה הפעם תחושת חשש, ולליריות נמזג עצב הפרֵדה.
מריאנה מרטינֶז (1812-1744) Marianna Martines | "הסערה" ("La tempesta") (כ-15 דקות)
מריאנה מרטינז, בת למשפחה ממוצא ספרדי שקיבלה תואר אצולה מקיסרית אוסטריה, הייתה זמרת ומלחינה שזכתה להצלחה בווינה בחוגי הקונצרטים הפרטיים, אם כי מעולם לא הועסקה במשרה. היא הלחינה יצירות רחבות היקף, בהן אורטוריות, מיסות וקנטטות, לצד מוזיקה לתזמורת ולכלי מקלדת. יצירותיה, שבביצוע רבות מהן השתתפה בעצמה כזמרת, בוצעו בווינה וזכו לפופולריות, ובמהרה נודע שמה גם מחוץ לווינה: היא זכתה בשבחים ובפרסים והייתה האישה הראשונה שהתקבלה לאקדמיה הפילהרמונית של בולוניה. אך מאחר שיצירותיה לא יצאו לאור ועם השינויים בטעם המוזיקלי בתחילת המאה ה-19, הן נשתכחו. היא קיימה בביתה סדרת קונצרטים למנויים, שבין באיה היו גם מוצרט וקונסטנצה. לחינוכה המוזיקלי תרמו משורר החצר פייֶטרו מֶטָסטָזיו, גדול כותבי הליברית במאה ה-18, והמלחינים ניקולו פּוֹרפּוֹרָה ויוזף היידן הצעיר, שהתגוררו באותו בניין בווינה. ביצירותיה ניכרת שמרנות בנטייה לסגנונות הישנים ולכלי התקופה הקודמת (כמו הצ'מבלו). הקנטטה החילונית "הסערה" מ-1778, לליברית מאת מטסטזיו, מספרת על אהבתם של זוג רועים על רקע סערה בטבע. סגנונה על הגבול בין הבארוק (בתפקיד התזמורת) לאופרה הקלאסית, שמאפייניה ניכרים באריות המורחבות וברצ'יטטיבים המגלים השפעה בולטת של מוצרט.
לואיז פָרָנק (1875-1804) Louise Farrenc | סימפוניה מס 2 ברה מז'ור אופ' 35 (כ-35 דקות)
1. Andante – Allegro (נינוח – מהיר) | 2. Andante (נינוח)
3. Scherzo: Vivace (סקרצו: מלא חיים) | 4. Andante – Allegro (נינוח – מהיר)
המלחינה והפסנתרנית הצרפתייה לואיז פָרנק, בת התקופה הרומנטית, למדה אצל פסנתרנים ומלחינים ידועים כמו אנטון רייכָה (תלמיד של בטהובן, שלימד גם את ליסט ואת ברליוז), איגנץ מוֹשֶלֶס (שלימד גם את מנדלסון) ונֶפּוֹמוּק הוּמֶל (תלמיד של מוצרט), והרבתה להופיע. היא הייתה האישה הראשונה שהתקבלה ללימודי קומפוזיציה בקונסרבטוריון של פריז. ב-1842 מונתה שם כפרופסור לפסנתר, האישה היחידה במעמד זה, ונחשבה למורה מצוינת ומצליחה, אך רק ביצוע התשיעייה שלה, שהשתתף בו גם הכנר הנודע יוזף יואכים, הביא, לאחר מאבק, להשוואת שכרה לזה של המורים הגברים. הוצאת התווים שניהלה עם בעלה הייתה המובילה בפריז בזמנה. היא אף פרסמה ספר חשוב על ביצוע מוזיקה עתיקה. פָרנק הלחינה שלוש סימפוניות, פתיחות תזמורתית, מוזיקה קאמרית ועשרות יצירות לפסנתר. יצירותיה זכו לשבחים ממלחינים וממבקרים בזמנה (אפילו מברליוז), אך אחרי מותה החלו להישכח. כיום, בזכות איכותן, הן שבות לרפרטואר, מבוצעות ומוקלטות.
הסימפוניה השנייה של פָרנק, מ-1845, מושפעת מהמסורת הקלאסית הגרמנית של בטהובן ומן המוזיקה של הרומנטיקה המוקדמת, בעיקר זו של מנדלסון, ששלטה בזמנה. בפרק הראשון, לאחר מבוא איטי, לירי זורם ודרמטי לסירוגין, ניתן הנושא הראשון לכלי הקשת בעוד הנושא השני – לכלי הנשיפה, הצובעים את התזמור לכל אורך היצירה. חטיבת הפיתוח בלב הפרק עשירה ברעיונות ובגוונים הרמוניים. הפרק השני מחליף מצבי רוח בין מחויך לדרמטי. לסקרצו קלילות מנדלסונית בתוספת דרמטיות עקב הסולם המינורי, ובטריו (הבית האמצעי) בולטים כלי הנשיפה. הפרק האחרון מציג כתיבה "מלומדת" בקטעי פוגה. הביקורת בעיתונות בעקבות ביצוע הבכורה בקונסרבטוריון במרס 1846 שיבחה: "גב' פָרנק היא לדעתנו מלחינה מוכשרת; מעולם לא הגיעה אישה כה רחוק באמנות התזמור. הכתיבה התזמורתית שלה נכונה מכל הבחינות. בלי הרבה רעש היא יוצרת אפקטים יפים, כמו המאסטרים הגדולים. כל מה שעולה בדמיונה הוא מנחלתן של הנשים. גב' פרנק זרעה ביצירתה עושר יוצא דופן של מנגינות. הסימפוניה שלה זכתה להצלחה נלהבת". "הסימפוניה החדשה של גב' פָרנק [...] זכתה להצלחה הגדולה ביותר וראויה להיות מדורגת בשורה הראשונה בין יצירות הז'אנר הזה. התפעלנו מהידע העמוק, מהשילובים המושלמים של התזמור, מהקסם והמקוריות של הרעיונות. הכישרון של גב' פָרנק בז'אנר הקשה ביותר של ההלחנה יהיה מעתה אחד משיאי האסכולה הצרפתית".
____________________
הקונצ'רטו לכינור של ברהמס
מנצח | רוּבֶּן גזריאן (ארמניה-גרמניה)
כינור | אלכסיי ברשביץ' (רוסיה-גרמניה)
הינדמית | "מוזיקה קאמרית" מס' 1
ברהמס | קונצ'רטו לכינור ולתזמורת ברה מז'ור, אופ' 77
וייל | סימפוניה מס' 2 ("פנטזיה סימפונית")
רביעי 20.3.24 וחמישי 21.3.24 בשעה 20:00 | מוזיאון תל-אביב
רוּבֶּן גזריאן (Gazarian) מכהן כמנהל המוזיקלי של תיאטרון אלטנבורג גֶרה החל מעונת 2021-2020, וכמנצח אורח ראשי של התזמורת הקאמרית הלאומית של ארמניה מאז מרץ 2023. בעבר היה המנהל האמנותי והמנצח הראשי של הקאמרית של וירטמברג היילברון (2018-2002), עימה הופיע ביותר מ-860 קונצרטים והקליט 26 תקליטורים. כהוקרה על הישגיו הוענק לו ב-2018 מטבע הזהב של העיר. במקביל התמנה למנצח ראשי ומנהל אמנותי של התזמורת הקאמרית הגיאורגית אינגולשטט (2020-2014). הופיע כמנצח אורח עם תזמורות ידועות, בהן הסימפונית של רדיו שטוטגרט, הסימפונית של קלן, הסימפונית של רדיו פרנקפורט, הסימפונית של המבורג, תזמורת התיאטרון הלאומי של קאסל, הסימפונית של ברלין, תזמורת האופרה של פרנקפורט, התזמורת הממלכתית של הסן, ויסבאדן, הפילהרמונית של צפון-מערב גרמניה, הרפורד, התזמורת הלאומית של ליון, הסימפונית ירושלים, הסימפונית חיפה, הסימפונית ראשון לציון, הפילהרמונית של ורוצלב, הפילהרמונית של בלגרד, הקאמרית של ציריך ועוד. הקליט לכל תחנות הרדיו הגרמניות וכן לרדיו שווייץ האיטלקית, לרדיו צרפת, לרדיו דנמרק ועוד. שיתף פעולה עם מוזיקאים נודעים, בהם חטיה בוניאטישווילי, גוטייה ורנו קפוסון, ג'וליה פישר, הילרי האן, קטיה ומריאל לבק, אליזבת לאונסקיה, סבינה מאייר, ויקטוריה מוּלובה, סרגיי נקריאקוב, גרהרד אופיץ, פזיל סאי, ז'אן-איב תיבודה, עמנואל צ'קנבוריאן, פרנק פטר צימרמן, שלישיית בוזאר, רביעיית הגוואנדהאוס ועוד. הדיסקוגרפיה העשירה שלו מן השנים האחרונות מעידה על היקף הרפרטואר שלו ועל איכות הפרשנויות, תוצאה של עבודת חזרות קפדנית, הבנה רגשית עמוקה ושליטה במגוון רחב של תקופות וסגנונות. www.rubengazarian.com
אלכסיי בַּרשֶביץ' (Barchevitch, נ' 1976) מכהן מאז ינואר 2011 ככנר הראשי של הפילהרמונית של תורינגיה גותה-אייזֶנאך, ובעבר – בתזמורת התיאטרון הממלכתי של דרום תורינגיה במיינינגן (2005-2001), בפילהרמונית המלכותית הפלמית באנטוורפן (2009-2005), וב-Hofkapelle של מיינינגן (2010-2009), וכן מדי פעם בפילהרמונית של לונדון, בפילהרמונית של נירנברג ובתזמורת האופרה של פרנקפורט. הופיע ברחבי העולם ככנר מוביל וכסולן עם מנצחים ידועים, בהם קיריל פטרנקו, פיליפ הֶרֶווֶחֶה, רובן גזריאן, פנחס שטיינברג, פאבו ברגלוּנד, יוקה-פקה זרסטה ויאפ ואן זווֶדֶן, עם תזמורות שונות, בהן תזמורת פסטיבל ירושלים, הפילהרמונית המלכותית הפלמית אנטוורפן, התזמורת הממלכתית קָלינינגרד, הסימפונית אַסטָנה, פילהרמוניקה מרקיג'יאנה מאַנקונה, הסימפונית הממלכתית של טורקמניסטן, הסימפונית של אלמטי, קזחסטן, הפילהרמונית של יֶנה, הפילהרמונית של Hofkapelle מיינינגן וה-Staatskapelle של ויימאר. ערך סיורי קונצרטים בישראל, באיטליה, בצרפת, בשווייץ, בספרד, ביפן, בטורקמניסטן, באוזבקיסטן, בלוקסמבורג, בסלובקיה ובסין. זכה בפרס מיוחד ובפרס הראשון בתחרות הכינור הבינלאומית "פייר לנטייה" בפריז (1996), בפרס DAAD (1997), בפרס השני בתחרות הבינלאומית "אנדרֵאה פּוסטָצ'יני" ובפרס השלישי בתחרות הבינלאומית "לואי שפור" (1998).
למד בקונסרבטוריון סנט פטרבורג בהדרכת פרופ' לריסה בָּרָנובה והמשיך לימודיו בווימאר. זכה בתחרות הארצית למוזיקאים צעירים (1993) והחל ללמוד בכיתתו של פרופ' יוֹסט ויטֶר באוניברסיטת פרנץ ליסט בווימאר (1998-1994), שם השלים תואר שני ולימודי המשך לדיפלומת סולן (2003). במהלך לימודיו ניגן ככנר ראשי בתזמורת האוניברסיטה וכסולן עם התזמורת של האקדמיה הבינלאומית לתזמורת צעירים. מנגן בכינור איטלקי לַנדולפיוס, מילנו 1759.
פאול הינדמית (1963-1895) | "מוזיקה קאמרית" מס' 1 Paul Hindemith | "Kammermusik" No.
אופ' 24 מס' 1 Op. 24 No. (כ-15 דקות)
1. Sehr schnell und wild (מהיר מאוד ופראי) | 2. Mäßig schnell Halbe (בחצאים מהירים למדי)
3. Quartett: Sehr langsam und mit Ausdruck (רביעייה: איטי מאוד ובהבעה)
4. Finale: 1921. Äußerst lebhaft (סיום: 1921. חי ביותר)
הינדמית נחשב בין המלחינים החשובים של אמצע המאה ה-20 לצד שנברג, סטרווינסקי וברטוק. הוא היה גם כנר וּויולן מקצועי בתזמורת האופרה של פרנקפורט וברביעייה שהתמחתה בביצועי מוזיקה בת-זמנו. כן ידע לנגן היטב גם בפסנתר, בקלרנית ובסקסופון, ומעט על כל כלי מכלי התזמורת. הוא לימד קומפוזיציה בקונסרבטוריון של ברלין וכתב ספר תאורטי חשוב על הלחנה. בתקופת המשטר הנאצי נאסרו יצירותיו לביצוע בגרמניה. בשנות העשרים נחשב למודרניסט קיצוני ולאנטי-רומנטיציסט בהשפעת שנברג, וֶבֶּרן וּבֶּרג הא-טונליסטים. בהמשך גילה נטייה חזקה לנאו-קלסיציזם. הוא הלחין בעיקר מוזיקה קאמרית (25 סונטות לכלים שונים בליווי פסנתר), יצירות לתזמורת קאמרית וכן יצירות קונצרטנטיות לוויולה, לפסנתר, לכינור ולצ'לו. בין השנים 1927-1921 כתב סדרה של 8 יצירות תחת הכותרת "מוזיקה קאמרית". שתי הראשונות אכן להרכב מצומצם, והאחרות להרכב גדול יותר והן למעשה קונצ'רטי.
היצירה הראשונה בסדרה נכתבה ב-1922 לפסטיבל למוזיקה קאמרית של דונאושינגֶן, שנוסד ב-1921 על ידי הנסיך פון פירסטנברג כדי לקדם מוזיקה חדישה, והוקדשה לו. הבכורה נוגנה בפסטיבל השני של דונאושינגֶן בניצוחו של הרמן שֶרשֶן. זוהי מוזיקה אלימה וטעונת מתח, הנשלטת על ידי הריתמוס ומהדהדת סגנונות מוזיקליים שונים של זמנה. אפשר למצוא בה רמיזות פוליטיות לגרמניה שאחרי מלחמת העולם הראשונה. היצירה מיועדת להרכב מעורב ייחודי של 13 כלים: חליל, קלרנית, בסון, חצוצרה, הרמוניום (או אקורדיון), פסנתר, חמישיית כלי קשת ומגוון של כלי הקשה. כל הכלים תורמים לנקישתיות של המרקם. הפרק הראשון, השתוללות מטורפת של צווחות בטמפו מסחרר, חולף כהרף עין ומסתיים בגלישה ובקטיעה מפתיעה. הפרק השני, "בקצב מדויק מאוד" של מארש גרוטסקי, פותח בהכרזה. תוף צבאי וחצוצרה מחזקים את הרושם הצבאי. כשמוטיב הפתיחה עובר לכלי הקשת בלגטו לירי, הוא נשמע נלעג. הפרק השלישי כתוב במרקם פוליפוני לאור נטייתו של הינדמית לנאו-קלאסיציזם, ומיועד לארבעה כלים בלבד: פעמון, חליל, קלרנית ובסון. זהו פרק אפל וכאוב, המתאר מציאות של שממה ובדידות. הפרק הרביעי, בתנועה מתמדת זוחלת מאיימת, מתחיל בכלי קשת מעומעמים. בהמשך עולה העוצמה, ולקראת הסוף מגיעה לשיא (עם ההוראה Furioso, בחמת זעם), תוך האצה אל סיום בצלילי אזעקה. היצירה נתפסה בזמנו כוולגרית ו"לא אמנותית", אך כיום אנו מתפעלים מן האפקטיביות הסוחפת ומהרלוונטיות הנבואית שלה.
יוהנס ברהמס (1897-1833) | קונצ'רטו לכינור ולתזמורת ברה מז'ור, אופ' 77 (כ-43 דקות)
Johannes Brahms | Violin concerto in D major, Op. 77
1. Allegro non troppo (לא מדי מהר) | 2. Adagio (לאט)
3. Allegro giocoso, ma non troppo vivace – Poco più presto (מהיר ושובב, אך לא מדי חי – קצת יותר נחפז)
ברהמס, שחש תמיד את צִלו של בטהובן מעבר לכתפו, כתב את הקונצ'רטו לכינור שלו באותו סולם כמו הקונצ'רטו של בטהובן, ואף עם דמיון מלודי מסוים בכמה מקומות. כרבות מיצירותיו, שנכתבו בעת חופשות הקיץ, הקונצ'רטו נכתב בקיץ של 1877 ו-1878 לחוף אגם בדרום אוסטריה, משם כתב: "המלודיות מתעופפות כאן במהירות ובדחיסות שכאלו שצריך להיזהר שלא לדרוך עליהן". ואכן, היצירה מלאת השראה ושופעת מלודיוֹת, והיא פסטורלית, חמה ואופטימית. כמו הקונצ'רטו הכפול ושלוש הסונטות לכינור ולפסנתר, גם הקונצ'רטו הזה נכתב ליוזף יואכים, מן הכנרים הבולטים ביותר בזמנו הן כסולן הן עם הרביעייה שלו, שהיה ידיד קרוב ועמית למוזיקה קאמרית. במהלך הכתיבה שלח לו ברהמס פרק אחר פרק לחוות דעתו באשר להיבטים הכנריים ביצירה. למרות שהיה כנר וירטואוז, נרתע יואכים מהקשיים הטכניים שהציב הקונצ'רטו, אלא שברהמס למעשה כמעט שלא נענה להצעותיו לשינויים. הדרישות הטכניות התבררו אכן כתובעניות מאוד, ולרבים נדמתה היצירה כבלתי אפשרית לביצוע. הפסנתרן והמנצח הדגול הַנס פון בילו אף טען שזהו קונצ'רטו "נגד" הכינור (לא für violine אלא gegen); ויניאבסקי הגדיר אותו כ"בלתי ניתן לנגינה" וסרסאטה פשוט סירב לנגן אותו: "האם אתה חושב שאני אעמוד לי שם עם הכינור ביד ואקשיב בעוד האבוב מנגן את המלודיה היחידה ביצירה כולה?!" (הוא התכוון לנושא הפרק השני). ב-1894 שמע ברהמס את הקונצ'רטו התובעני הזה מנוגן בידי ילד בן 12 והתפעל מאוד. היה זה ברוניסלב הוברמן. כיום נחשב הקונצ'רטו לאחת היצירות החשובות ביותר ברפרטואר לכינור. במקור תכנן ברהמס קונצ'רטו בארבעה פרקים (בשונה מהמקובל, וכפי שעשה בקונצ'רטו השני לפסנתר ב-1881), אך בהמשך כתב ליואכים בהומור: "שני הפרקים האמצעיים הושמטו. מובן שהם היו הטובים ביותר. למרות זאת החלפתי אותם באדג'יו [פרק איטי] חלש". התיקונים נמשכו עוד שישה חודשים, עד ההוצאה לאור. יואכים הוא שכתב את הקדנצה המרשימה לפרק הראשון. ב-1948 נרכש כתב היד על ידי הכנר פריץ קרייזלר, שכתב גם הוא קדנצה נודעת לקונצ'רטו. כיום נמצא כתב היד בספריית הקונגרס בארצות הברית. הבכורה בניצוחו של המלחין עם יואכים כסולן נערכה בגוונדהאוס בלייפציג ב-1 בינואר 1879.
סגנונו של ברהמס משלב מבנה קלאסי עם עוצמת הבעה רומנטית. בפרק הראשון נמצא מלודיות זמרתיות זורמות לצד תקיפות גברית, ברק וירטואוזי מיד עם כניסת הסולן וגם כיסופים אינטימיים. אחרי הקדנצה מופיע הנושא הראשון שוב, כזיכרון ספוג געגועים, שיא רגשי של הקונצ'רטו כולו. הפרק האחרון הוא רונדו בסגנון הונגרי-צועני, סגנון נפוץ אצל ברהמס. בקודה (חטיבת הסיום) עובר המחול טרנספורמציה למארש.
קורט וייל (1950-1900) | סימפוניה מס' 2 (פנטזיה סימפונית) (כ-30 דקות)
Kurt Weill | Symphony No. 2 (Fantaisie Symphonique)
1. Sostenuto – Allegro molto (עצור – מהיר מאוד) | 2. Largo (נרחב)
3. Allegro vivace – Alla marcia (מהיר וחי – בקצב המארש)
וייל היה מחשובי המלחינים לתיאטרון המוזיקלי הגרמני (הזינגשפיל), בעיקר לטקסטים מאת בּרֶכט, ומוּכר בעיקר בזכות המוזיקה שלו לבמה ("אופרה בגרוש", "אופרת הקבצנים", "מהגוני"), אך הוא כתב גם יצירות קונצרטיות. ב-1933, בעקבות מהומות שחוללו הנאצים בקונצרטים של יצירותיו עקב היותו יהודי, הוא נמלט לפריז, וב-1935 – לארצות הברית, שם הלחין לברודוויי ולקולנוע.
הסימפוניה השנייה הולחנה ב-1934-1933. וייל התחיל להלחין את הפרק הראשון בברלין, סיים את הסימפוניה בעת שהותו בפריז, והקדיש אותה לפטרונית האמנויות הנסיכה פוליניאק, שהזמינה אותה. היצירה בוצעה בבכורה באוקטובר 1934 בתזמורת הקונצרטחבאו באמסטרדם בניצוחו של ברונו ואלטר, שביצע אותה גם עם הפילהרמונית של ניו יורק חודשיים אחר כך. הקהל, שזיהה בה את סגנון יצירותיו של וייל לבמה, התלהב, אך הביקורת קטלה, והוא לא שב להלחין יצירות סימפוניות. ההוצאה לאור התפרסמה רק ב-1966. הסימפוניה מציגה שילוב חדשני של סגנונות: פוסט-רומנטיקה, השיר המלודי והריתמוס של ריקודי המועדונים. בשונה מהסימפוניה הראשונה שלו, לדברי וייל אין ליצירה זו הקשר תוכניתי, אך נימתה הטרגית-אירונית הזמינה פרשנות אקטואלית, בייחוד לאור הפרק האיטי. הכותרת "פנטזיה סימפונית" מכוונת למבנה החופשי, שבו צורת הסונטה מוסווית. לסימפוניה שלושה פרקים בלבד, והרכב התזמורת – במתכונת הקלאסית.
המבוא האיטי לפרק הראשון, המבשר את מארש האבל שבפרק השני, נשלט על ידי מוטיב ה"מתדפק על הדלת". כניסתה של מלודיית החצוצרה מעלה את נימת הבלדות הקברטיות מיצירותיו לבמה. בחלק המהיר מתחלף הסגנון לפוסט-רומנטי, אך כשנשמעות מלודיות בכלי הנשיפה, הן שוב בגוון המוזיקה הבימתית שלו. הפרק השני, הארוך מכולם, הוא במקצב של מארש אֵבל: תהלוכה קודרת, מאיימת ומבשרת רעות, שקשה לנתק מאירועי הזמן. סולו הצ'לו נשמע כקינה, וכך גם כשנוטל הטרומבון את המנגינה. אך כשהמנגינה עוברת לכינורות, עולה שוב האסוציאציה למוזיקה שלו לבמה. הפרק האחרון מנגיד חגיגיות ולעג. הוא מתחיל במהירות קצרת נשימה כמשב רוח, שוב בסגנון פוסט-רומנטי, אך כשהריתמוס מרוסן לקצב דמוי מארש, צץ שוב סגנונו המוכר מיצירותיו לבמה. ליבו של הפרק, "בקצב המארש", מתוזמר ללא כלי הקשת, כמו תזמורת צבאית. בהמשך מתערבב המארש עם הצלילים המהירים, המקצב הופך לטרנטלה מסתחררת כמו מחול מוות, ולקראת הסיום מגיע לשיאים של עוצמה. הפרק נחתם בתרועות.
הקונצ׳רטו המשולש
מנצח, כריסטוף פופן (גרמניה)
פסנתר, אלון גולדשטיין | כינור, אלינא גורביץ' | צ׳לו, עדי טל
רביעי 1.5.24, חמישי 2.5.24 | 20:00 | מוזיאון תל-אביב
איבר מחווה למוצרט
בטהובן קונצ'רטו משולש: לכינור, לצ'לו, לפסנתר ולתזמורת בדו מז'ור, אופ' 56
בטהובן הפתיחה "קוריולן" בדו מינור, אופ' 62
מוצרט סימפוניה מס' 34 בדו מז'ור, ק' 338
כריסטוף פופן (Poppen, נ' 1956) מופיע תכופות כמנצח אורח בסימפונית הגרמנית של ברלין, בשטאטסקפֶּלֶה דרזדן, בפילהרמונית של רדיו צרפת, בפילהרמונית החדשה של יפן, בסימפונית הווינאית, בתזמורות הסימפוניות של במברג, דטרויט, אינדיאנפוליס, סאו פאולו וסינגפור, בקמרטה זלצבורג, בביאנלה בוונציה, בסינפונייטה של הונג קונג (כמנצח אורח ראשי) ובקאמרית של קלן (כמנצח ראשי). כן ניצח על הסימפונית בילקנט (אנקרה), על האופרה הלאומית הוולשית, על הפילהרמונית של סאול, על תזמורת רֶזידנטי (האג), על הפילהרמונית של הולנד ושל הרדיו הגרמני סארבּרוּקן קייזרסלאוטרן, על התזמורת הארצית של אתונה ועל תזמורות קאמריות בישראל. כיהן כמנהל האמנותי של הקאמרית של מינכן (2006-1995), של הסימפונית של רדיו סארברוקן (מ-2006), של הפילהרמונית של הרדיו הגרמני סארבּרוּקן קייזרסלאוטרן (2011-2007), של תחרות המוזיקה הבינלאומית של שירות השידור הציבורי בגרמניה (2005-2001), וכיום של הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה במַרווָאוּ (פורטוגל). תכניות הקונצרטים הייחודיות שערך כוללות יצירות של מוזיקה עכשווית, בהן שהוזמנו במיוחד. כמנצח אופרה הופיע בתיאטרון Aalto באֶסֶן, בשטאטסאופר בשטוטגרט, בתיאטרון קרלו פליצ'ה בגנואה, באופרה של פרנקפורט, עם להקת האופרה RuhrTriennale בגֶלזֶנקירכֶן (גרמניה) ובאופרה של קלן (בגרסה קונצרטנטית). כיהן כפרופסור לכינור ולמוזיקה קאמרית בבית הספר הגבוה למוזיקה בדטמולד, ובהמשך בבית הספר הגבוה למוזיקה הַנס אייזלר בברלין, שם כיהן גם כנשיא (2000-1996). מאז 2003 מכהן כפרופסור לכינור ולמוזיקה קאמרית בבית הספר הגבוה למוזיקה ולתיאטרון במינכן. ב-2019 יסד את האקדמיה הבינלאומית למוזיקה, לאמנויות ולמדע במרוואו.
אלינא גורביץ מכהנת ככנרת המובילה בתזמורת הקאמרית הישראלית זו העונה ה-13. בעבר כיהנה כנגנית ראשית בתזמורת "מוזיקה אירופה" (איטליה), בתזמורת בית האופרה של אודנסֶה, בסימפונית של אלבורג (דנמרק),
ובספרד – בתזמורות של ה-Palau de les Arts Reina Sofia בוולנסיה ו-Teatro Real במדריד. הופיעה כסולנית עם הסימפונית ירושלים, עם תזמורות סימפוניות בבון ובשטוטגרט ועם תזמורת גראץ למוזיקה עכשווית. ניגנה תחת שרביטם של דניאל ברנבוים, ריקרדו מוטי, זובין מהטה, ג'נאנדריאה נוזֶדה, להב שני, ניקולה לואיזו¬¬¬טי, יואל לוי, מנדי רודן ואחרים. השתתפה בקונצרטי "כינורות של תקווה" ברחבי אירופה. מנגנת בהרכבים קאמריים ובקונצרטים של מוזיקה עכשווית. יוזמת, מנהלת אמנותית ומרצה בסדרת הקונצרטים הקאמריים "קולאז'". זכתה בפרס הראשון בתחרות למוזיקה קאמרית בירושלים ובתחרות למוזיקאים צעירים בווינה, במענק יצירה בשווייץ ובמלגות הצטיינות של קרן התרבות אמריקה-ישראל וקרן התרבות חיפה. למדה לתואר שני באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים בכיתתו של חגי שחם.
הצ'לנית עדי טל זכתה בתחרות לצ'לו ע"ש מוריאל טיילור ובפרס "עושים מוזיקה לאמני קונצרטים צעירים". מופיעה כסולנית ובהרכבים קאמריים באולמות חשובים, בהם ויגמור, רויאל אלברט, קרנגי, לינקולן סנטר, הפילהרמוני ברלין, אולם הפסטיבל בזלצבורג, אֶלבּפילהרמוני בהמבורג, KKL בלוצרן, תיאטרו קולון בארגנטינה, פילהרמוני פריז ומוזיאון הלובר. הקליטה ושודרה ברדיו BBC3, ברדיו סינגפור ובקול המוזיקה. הופיעה כסולנית עם הפילהרמונית הישראלית, עם הסימפונית ירושלים, עם הסימפונית חיפה, עם הקאמרית הישראלית ועם הסימפונית של דרבן (דרום אפריקה). מוזמנת מדי שנה לפסטיבל הקאמרי IMS Prussia Cove של סטיבן איסרליס. השתתפה בתכנית של יצחק פרלמן בניו יורק, בפסטיבלים של רוויניה, שלזוויג הולשטיין, באנף וּוֶרבּייֶה והופיעה ב-BBC Proms. ניגנה מוזיקה קאמרית עם אמנים ידועים, בהם דניאל ברנבוים, מרתה ארגריך, סטיבן איסרליס, להב שני, יוג'ה וונג, מרים פריד, בוריס ברובסטין, גיא בראונשטיין, עמיחי גרוס, רביעיית קליבלנד ורביעיית ירושלים. הייתה חברה בשלישיות Rautio ו-Fidelio בלונדון, איתם הופיעה בסיורי קונצרטים ברחבי העולם והקליטה לחברות מרידיאן, נקסוס ורֶזונוּס קלאסיקס. חברה בתזמורת "דיוואן מזרח-מערב" של מאסטרו דניאל ברנבוים ומופיעה עם התזמורת הקאמרית Aurora, עם תזמורת !Chineke בלונדון ועם התזמורת הקאמרית "קפלה אנדריאה ברקה" של אנדרש שיף. מ-2022 מכהנת כצ'לנית מובילה בתזמורת הקאמרית הישראלית. למדה אצל פרופ' הלל צרי, סיימה תואר ראשון בהצטיינות באקדמיה למוזיקה בקליבלנד בהדרכת ריצ'רד אהרון, תעודת אמן בקולג' במנצ'סטר בכיתתו של פרופ' ראלף קירשבאום ותואר שני אצל פרופ' דייויד טקנו בבית הספר למוזיקה "גילדהול" בלונדון. זכתה בתמיכת קרן רונן, קרן המלגות מרטין ובמלגות קרן התרבות אמריקה-ישראל. מנגנת על צ'לו גוואדניני מ-1765, בהשאלה מאוסף פרטי.
הפסנתרן אלון גולדשטיין הופיע עם תזמורות אמריקניות מרכזיות רבות, בהן שיקגו, פילדלפיה, סן-פרנסיסקו, לוס אנג'לס ועוד, וכן עם הפילהרמונית של לונדון ועם תזמורות טורונטו, ונקובר, איל-דה-פרנס, פריז ועם תזמורות בדרום אמריקה ובסין. בארץ הופיע עם הפילהרמונית הישראלית ועם כל התזמורות החשובות האחרות. ניגן תחת שרביטם של מנצחים ידועי שם, בהם זובין מהטה, יואל לוי, רפאל פריבק דה בורגוס, ליאון פליישר, יוניקי הירוקמי, הרברט בלומשטדט, ולדימיר יורובסקי ואחרים. הופיע ברסיטלים במרכזים מוזיקליים חשובים בארה"ב, באירופה וברוסיה. שיתף פעולה עם הרכבים קאמריים נודעים, בהם רביעיות טוקיו ו-Fine Arts. הופיע בפסטיבלים רבים, בהם גילמור, סנטה פה, טנגלווד, רָוויניה, מרלבורו, פרוסיה קוב, וֶרבייֶה והרוֹהר. הקליט לחברות נקסוס, סנטאור ופיליפס ושודר בתחנות רדיו ברחבי העולם ובקול המוזיקה. זכה בתחרויות פרנסואה שפירא (ישראל) ונינה וידמן (ארה"ב) ובמענק קריירה של "סלון די וירטואוזי" בניו יורק (2004). הצטרף ל-Society of Scholars של אוניברסיטת ג׳ונס הופקינס – המוזיקאי הראשון שקיבל תואר כבוד זה. ב-2017 יסד פסטיבל למוזיקה קאמרית בפלורידה ומכהן כמנהלו המוזיקלי. כן מנהל פסטיבל באורגון, סדרת קונצרטים של אמנים בעלי שם בסנטה קרוז ואת פסטיבל הקיץ של אגודת ליבֶן בווינה. הוזמן ללמד בבית הספר למוזיקה "גילדהול" בלונדון במשרת "עמית מבצע" שנוצרה במיוחד בעבורו, הקים שם סדרת קונצרטי מוזיקה קאמרית ויסד פסטיבל לפסנתר ב-4 ידיים. מכהן כפרופסור באוניברסיטת מיזורי, קנזס, ונמנה עם סגל המורים של כיתות האמן הבינלאומיות תל-חי. בוגר האקדמיה למוזיקה ע"ש רובין באוניברסיטת תל-אביב בהדרכת ויקטור דרביאנקו ופרופ' אריה ורדי. זכה במלגות קרן התרבות אמריקה-ישראל. המשיך את לימודיו אצל ליאון פליישר בקונסרבטוריון פיבודי למוזיקה בבולטימור, וכמצטיין שימש לו עוזר הוראה. הוזמן לשהוּת של שנתיים באחוזת הקרן הבינלאומית לפסנתר ע"ש תיאו ליבֶן באיטליה כאחד משבעה פסנתרנים צעירים מבטיחים. www.alongoldstein.com
ז'אק איבֶּר (1962-1890) | מחווה למוצרט Jacques Ibert | Homage à Mozart (כ-5 דקות)
איבֶּר היה מחשובי המלחינים הצרפתים במחצית הראשונה של המאה ה-20 והחזיק במשרות ניהוליות רבות השפעה, אך לא השתייך לאף זרם סגנוני של זמנו. סגנונו מגוון מאוד, וכמעט לכל יצירה סגנון משלה. לכן תויג כ"אקלקטי". אך בכל יצירותיו הצורה בהירה ומאוזנת, המלודיות אלגנטיות בסגנון צרפתי אופייני והתזמור צבעוני ושקוף. יצירתו זו הולחנה ב-1955 לקראת ציון 200 שנה להולדת מוצרט. לכן היא כתובה בסגנון נאו-קלאסיציסטי קונסוננטי, עם הצדעה לסגנונו של מוצרט, אם כי בתזמור עשיר יותר. זוהי יצירה תוססת וקלילה, בצורת רונדו (עם "בית" החוזר כפזמון).
לודוויג ואן בטהובן (1827-1770) | קונצ'רטו לכינור, לצ'לו ולפסנתר ("המשולש") בדו מז'ור, אופ' 56 (כ-37 דקות)
Ludwig van Beethoven | Triple Concerto for violin, cello & piano in C major, Op. 56
1. Allegro (מהיר) | 2. Largo (נרחב) | 3. Rondo alla polacca (רונדו בקצב הפולונז)
בסוגת הקונצ'רטו הלחין בטהובן חמישה לפסנתר ואחד לכינור, אך לא לצ'לו. "המשולש" הוא הקונצ'רטו היחיד שהלחין ליותר מכלי סולני אחד – לשלישיית פסנתר, ההרכב הנפוץ בזמנו לנגינה ביתית, שהוא כבר כתב לו ארבע יצירות, אך הרכב נדיר בקונצ'רטו. היצירה הולחנה ב-1803, אך ביצוע הבכורה התקיים רק ב-1808, במסגרת קונצרטי הקיץ בפארק אאוגרטן בווינה. ההוצאה לאור הוקדשה לפטרונו, הנסיך לוֹבּקוביץ. שלא כנהוג, היצירה מתחילה חרש, אפופת מסתורין, והעוצמה גוברת בהדרגה לקראת הצגת הנושאים. הפרק הראשון, בקצב מארש, המאפיין רבות מיצירותיו של בטהובן בתקופה ה"הרואית" שלו בעשור הראשון של המאה ה-19, נשלט על ידי מקצב מנוקד (ארוך-קצר) המעניק לו לאו דווקא הרואיות אלא חן, גאווה אצילית ושמחה. עם כניסת הסולנים לאחר הפתיחה התזמורתית, הצ'לו הוא שמציג סולו את הנושא הראשון, אז מצטרף הכינור כשהוא מכפיל את הצ'לו, ולבסוף הפסנתר. סדר זה נשמר לכל אורך היצירה, כששלושת הכלים מנהלים ביניהם דיאלוגים ולכל אחד מהם ניתנת הזדמנות להתבלט כסולן. בפרק השני חולקים הכינור והצ'לו את החומר המלודי הלירי, בעוד הפסנתר מלווה בדיסקרטיות. זהו פרק קצר, כמין מבוא לפרק השלישי המחובר אליו ללא הפסקה (attacca). כבכל יצירותיו של בטהובן, הפרק האחרון שופע שמחת חיים ואף וירטואוזי. מקצב הפולונז (ארוך-קצר-קצר) מפגין אצילוּת ונשמע לעיתים כדהרת פרשים. בדומה למבנה הקונצ'רטו לכינור, שייכתב שלוש שנים אחר כך, הנושאים חוזרים שוב ושוב לאורך היצירה ובכך מרחיבים את היקפה – תכונה שתאפיין כעבור שני עשורים את המוזיקה של שוברט.
לודוויג ואן בטהובן (1827-1770) | הפתיחה "קוריולן" בדו מינור, אופ' 62 (כ-8 דקות)
Ludwig van Beethoven | Coriolan Overture in C minor, Op. 62
בטהובן הלחין כמה יצירות הקשורות למחזות תיאטרון. היה לו חוש דרמטי עז, בייחוד כששאב השראה מרעיונות נעלים כגון נאמנות, חירות וצדק. הפתיחה "קוריולן" שואבת את שמה ואת השראתה מס
מערכת למכירת כרטיסים